פסק-דין בתיק תא"מ 19957-04-11

1. עסקינן בתביעה כספית (בסדר דין מהיר) בסך 50,000 ש"ח שהגישו התובעות נגד עיריית חיפה (להלן: "הנתבעת" או "העירייה") ועניינה נזקים כספיים שלטענתן נגרמו להן כתוצאה מהתנהלותה של העירייה בכל הנוגע לשטח חנייה השייך לתובעות ואשר נמצא בתוך סמטה הנקראת "סמטת הזגג" בין הרחובות אלנבי והמגינים בחיפה.

טענות התובעות בתמצית

2. בתביעה נטען, כי התובעת מס' 1 (להלן: "החברה" או "התובעת") היא הבעלים של 2/3 מהזכויות בחלקת החניה ובעלת זכות החניה גם בשליש הנותר המצוי בבעלותם של אחרים,  לאחר שבשנת 1988 רכשה, באמצעות הנאמן מר זקי הררי, את מלוא הבעלות בבניין בשד' המגינים 35 בחיפה (חלקות 154 - 156 בגוש 10834) וכן שני שליש מהבעלות בחלקה 168 (גם היא בגוש 10834) המשמשת כחנייה פרטית של הבניין (הבעלות טרם נרשמה על שם התובעת עקב היותו של הגוש מוקפא במסגרת הליכי הסדר מקרקעין). התובעת מס' 2 (להלן: "רגינה") ניהלה במועדים הרלוונטיים לתביעה את סניף חיפה של החברה והיא הורשתה על ידה לחנות בחלקת החניה.

דא עקא, ממשיכות התובעת וטוענות, כי הנתבעת התעלמה מחובתה לשמור ולכבד את החלטותיה בנוגע להצבת תמרורים בסמטת הזגג וסימון הכניסה לחלקת החניה. הנתבעת לא אוכפת את החוק כנגד פורעי חוק החוסמים את הסמטה ומונעים את הנסיעה בו.

לא זו אף זו, במשך שנים פקחי העירייה במקום שיפעלו לשחרור חסימת הסמטה מכלי רכב פורעי חוק, הפכו את רגינה קורבן לחוסר יכולתם להתמודד עם עברייני החניה, היו נוקמים בה ורושמים דו"חות חניה למכוניתה, שככל הנראה ראו בה את "האשמה" בהטרדתם ובחוסר האונים שלהם לפתור את בעיית חסימת הרחוב, בעוד הם התעלמו כליל מבעלי המכוניות שחסמו את הסמטה.

3. לפי התובעות, הגישה אל חלקת החנייה מתאפשרת רק מסמטת הזגג, שממדיה צרים. מצד אחד מתחברת הסמטה לשד' המגינים ומצידה האחר היא מתחברת לרח' אלנבי. למרות שהעירייה טוענת כי שם הרחוב הוא "סמטת הזגג", היא מעולם לא קיבלה החלטה חוקית על קביעת שם זה ולא קבעה שלטי שם רחוב בסמטה ו/או בבתים הפונים אליה.

מאז רכשה החברה התובעת את הזכויות בחלקות הנ"ל, התובעות אינן מסוגלות להשתמש בשטח החנייה הצמוד לבניין. הסיבה לכך, היא אוזלת ידה של הנתבעת להסדיר את החנייה בחזית הבניין ובסמטה, היעדר אכיפה כנגד חסימת הרחוב על ידי פורעי חוק, היעדר תמרורים האוסרים את החנייה לאורכה של הסמטה והיעדר שילוט על שם הרחוב.

4. התובעות טוענות, כי מזה שנים רבות הן סובלות מחסימה שיטתית של "סמטת הזגג" על ידי מכוניות של שכנים ושל מזדמנים. מלבד תקופה קצרה שבה הוצבו שלטי "אין כניסה" ו"אין חנייה" (שנעלמו במהירות), הסמטה אינה מתומררת כלל.

הנתבעת השתהתה במשך מספר שנים עד אשר קיבלה על עצמה אחריות להסדרת תמרור הרחוב ועוד זמן ניכר כדי להציב את התמרורים. אולם, התמרורים שהוצבו נעלמו במהירות כלא היו ולמרות שפקחי הנתבעת ידעו זאת, הנתבעת לא עשתה דבר כדי לשמור על התמרורים, לחדשם ולא פעלה כדי לאכוף את החלטותיה לגבי הסדרת התנועה והחנייה בסמטה. התובעות נהגו, הן בעצמן והן על ידי עורכי הדין מטעמם, לפנות לנתבעת בטלפון ובכתב, התריעו על חסימת הרחוב והתחננו לסיוע על מנת שניתן יהיה להחנות את מכוניתה של רגינה ללא הפרעה , וזאת ללא הועיל.

5. התובעות טוענות לפגיעה כלכלית על ידי חיובן לתור אחרי מקומות חניה בתשלום וכן קבלת דו"חות, קנסות ועיקולים.

התובעות נאלצו להחנות את מכוניותיהן במקומות חניה אחרים בתשלום - לצד המדרכה (כחול לבן) ובחניונים הסמוכים לבניין בעלות כספית גבוהה. כל זאת במקום לחנות במקומות שבבעלות התובעת.

זאת ועוד, ועל אף שבשנתיים האחרונות הכירה הנתבעת בכך שחנייה על המדרכה שליד הבניין חוקית לבעלי הבניין ולמחזיקי החנויות בו, אין היא מוכנה לבטל את הדו"חות שניתנו לתובעות בגין חנייה באותו המקום בעבר, ואשר אלמלא מחדליה ורשלנותה של הנתבעת, היו יכולות התובעות לעשות שימוש מלא, סביר ורגיל בחלקה 168 למטרת חניה ורגינה, כמנהלת סניף חיפה של התובעת, לא הייתה מקבלת דו"חות חניה וכן היו נחסכות ממנה הוצאות עתק עבור חניה במקומות חניה ציבורית או פרטית אחרת.

6. נטען, כי כחלק ממעשי הנתבעת ומחדליה כאמור לעיל, חויבה רגינה לשלם בגין דו"חות חניה בלתי מוצדקים שהוטלו עליה, באכיפה בררנית וזדונית של הנתבעת ו/או מי מטעמה, קנסות בסך 6,808 ש"ח. כמו כן, נאלצו התובעות להחנות את מכוניותיהן במקומות חניה בתשלום ולא התאפשר לרגינה להפעיל את עסקה ביעילות, שכן לא יכולה הייתה לחנות בקרבת פתח החנות ולא לפרוק ולא להעמיס סחורה.

אובדן היכולת לעשות שימוש חופשי בשני מקומות חניה בחלקת החניה הפרטית של החברה שווה לפחות, מהפן הכלכלי, לשווי של דמי חנייה שגובה הנתבעת מכלי הרכב החונים ברחוב (במקומות המסומנים ב"כחול-לבן"). לפיכך, עותרות התובעות עבור שבע שנות חניה לסך של 70,420 ש"ח [כאשר במשך שנה אחת, בה עבדה רגינה בממוצע 20 ימים בחודש ובמשך 7 שעות בממוצע לכל יום, עלות החניה בחניה בתשלום ברחוב, הגיעה ל - 10,060 ש"ח (20 ימים X 12 חודשים X 7 שעות בממוצע X 5 ש"ח עלות שעת חניה)]. חישוב אלטרנטיבי הינו בהתאם לעלות שכירת שני מקומות חניה בחניון פרטי בסמוך, תמורת 500 ש"ח לחודש, דהיינו 42,000 ש"ח.

7. סך כל נזקיהן של התובעות בהתאם לאלטרנטיבות הנ"ל הוא 77,228 ש"ח או 48,808 ש"ח, אולם התובעות מעמידות את הפיצוי הנתבע ע"ס של 50,000 ש"ח, שאף בו אין כדי לשקף את מלוא הנזק אשר נגרם להן כתוצאה ממעשי הנתבעת ומחדליה.

טענות הנתבעת בתמצית

8. הנתבעת טוענת, כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין ובהעדר סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בתביעה.

9. העובדות והטענות העיקריות בתביעה זו הן כלפי פעולות האכיפה שבוצעו כנגד רגינה. לפי הנתבעת, הדרך לתקוף את הדו"חות ואת אופן אכיפת הוראות חוקי העזר על ידי הנתבעת הייתה באמצעות הגשת בקשה להישפט לבית משפט לעניינים מקומיים, על פי חוק סדר הדין הפלילי, וניהול משפט או על ידי בקשה לביטולם לתובע מוסמך. ביחס לחלק מהדו"חות בחרה רגינה להגיש בקשה להישפט ועניינה נדון בבית המשפט לעניינים מקומיים. חזקה עליה שטענה את כל הטענות שנטענו בתביעה דנן ובית המשפט ששמען דחה אותן ובחר להרשיעה.

באותם מקרים בהם לא שילמה רגינה את הדו"חות שנרשמו לה ולא הגישה בקשה להישפט בגינן, הפכו הדו"חות לפסק דין מרשיע סופי כנגדה.